המרכז הישראלי ללימוד אנגלית 1
המרכז הישראלי ללימוד אנגלית

השפה האנגלית: מידע כולל ומעמיק שלא ישאיר לכם חידות

בעמוד תמצאו את המאמר המקיף ביותר על השפה האנגלית וכן ריכוז של כל הפוסטים מהבלוג באתר

השפה האנגלית – היסטוריה, מבנה והשפעה גלובלית

השפה האנגלית היא שפה גרמאנית-מערבית ממשפחת השפות ההודו-אירופיות, שמוצאה באנגליה והפכה במרוצת הדורות לאחת השפות המדוברות, הנלמדות והמשפיעות ביותר בעולם. למעשה, אנגלית היא ה"לינגואה פרנקה" של ימינו – שפת קשר בינלאומית המשמשת במגוון תחומים כגון עסקים, מדע, דיפלומטיה וטכנולוגיה. למעלה מ-50 מדינות בכל יבשות העולם מעניקות לאנגלית מעמד רשמי, ובהן ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, קנדה, הודו, ניגריה ועוד. מספר דוברי האנגלית מוערך בלמעלה ממיליארד וחצי בני אדם בתחילת שנות ה-2020, מהם כ-390 מיליון דוברים ילידיים. הערכות עדכניות מצביעות אף על כ-2.3 מיליארד בני אדם ברחבי תבל המסוגלים לתקשר באנגלית כשפת אם או כשפה נוספת – בכך אנגלית היא השפה המדוברת ביותר בעולם במובן הרחב. אף שכשפת אם היא מדורגת רק שלישית בגודלה (אחרי סינית מנדרינית וספרדית), השילוב של דוברי שפת-אם ודוברי שפה שנייה מציב את האנגלית בראש, בפער ניכר משפות אחרות. השפה האנגלית היא תופעה תרבותית וחברתית ייחודית: היא זכתה לתפוצה גיאוגרפית חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית, ומשמשת כמפתח מרכזי להשכלה, למסחר ולמוביליות חברתית בעידן הגלובלי. במאמר מקיף זה נסקור את כל היבטיה המרכזיים של השפה האנגלית – מן ההיסטוריה רבתי שלה והתפתחותה הדקדוקית, דרך מקורות אוצר המילים וההשפעות ההדדיות עם שפות אחרות, ועד מעמדה כשפה גלובלית, וריאציות אזוריות, תפקידה בעידן האינטרנט והטכנולוגיה, הוראתה כשפה שנייה, מקומה במחקר ובאקדמיה, והשלכותיה החברתיות.

Word English made from gray concrete letters on a white book. English language studying

היסטוריה והתפתחות

התפתחותה של האנגלית משתרעת על פני כ-1,500 שנים, ונהוג לחלקה למספר תקופות: אנגלית עתיקה, אנגלית תיכונה ואנגלית מודרנית (כולל מודרנית מוקדמת ומודרנית מאוחרת). במהלך תקופות אלה עברה השפה שינויים מפליגים בהגייה, בדקדוק, ובאוצר המילים – תהליך אבולוציוני עשיר שהושפע מכיבושים, הגירות, קשרי מסחר ותרבות.

אנגלית עתיקה היא גרסתה הקדומה של השפה, שדוברה באיי הבריטיים בקירוב מהמאה ה-5 ועד המאה ה-11. ראשיתה בגלי ההתיישבות של שבטים גרמאניים – בעיקר אנגלים, סקסונים ויוטים – שהגיעו מיבשת אירופה אל בריטניה במאות ה-5 וה-6 לספירה. עמים אלו הביאו עמם ניבים מערב-גרמאניים, שהתמזגו והתגבשו בהדרגה ל"שפת אנגליה" – Angelcynn או Englisc כפי שנקראה בתקופה ההיא. אנגלית עתיקה הייתה שונה מאוד מן האנגלית המודרנית, עד כדי כך שטקסטים מתקופה זו כמעט בלתי מובנים לדובר אנגלית בן זמננו.

זו הייתה שפה בעלת מבנה דקדוקי מְפוּתָּח ועשיר נטיות, הדומה יותר לאופן שבו שפות כמו גרמנית איסלנדית או לטינית מתנהגות, מאשר לאנגלית של ימינוbritannica.com. לאנגלית העתיקה הייתה מערכת הטיות (נטיות דקדוקיות) נרחבת: שמות עצם, כינויים ותארים השתנו בהתאם לתפקיד התחבירי (מקרים דקדוקיים) ולמין הדקדוקי, והפועל השתנה לפי גוף, מספר וזמן. למשל, הפועל העתיק rīdan (לרכוב) הציג 13 צורות שונות (נטיות), לעומת 5 צורות בלבד בפועל המודרני המקביל ride.

אוצר המילים של האנגלית העתיקה היה מבוסס כמעט כולו על מילים גרמאניות. למשל, יצירה ספרותית מפורסמת מהתקופה, הפואמה האפית ביאוולף, כתובה בשפה עשירה במילים גרמאניות קדומות (למשל cyning – מלך, ēaðmōd – צנוע).

עם זאת, כבר באנגלית העתיקה החלו לחדור מילים זרות: המפגש עם הנצרות הביא לשאילת מילים מלטינית (כגון mæsse – מיסה, martir – קדוש מעונה), ופשיטות הוויקינגים הנורדים (סקנדינבים) החל מהמאה ה-8 הוסיפו מילים רבות מנורדית עתיקה – למשל sky (שמים), egg (ביצה) ו-take (לקחת) מקורם בשפה הנורדית. למעשה, השפעת הנורדים הייתה כה עמוקה עד שאפילו כינויי הגוף ברבים they, them, their באנגלית של היום הינם ירושה מנורדית עתיקה. בתקופה זו נכתבו טקסטים חשובים כדוגמת תרגום כתבי קודש ל"אנגלית סַכסונית", והייתה קיימת ספרות ענפה (שירה אפית, כרוניקות ועוד) באנגלית עתיקה.

אנגלית תיכונה מתייחסת לתקופה שאחרי הכיבוש הנורמני של אנגליה בשנת 1066 ועד שלהי המאה ה-15. האירוע המכונן שפתח תקופה זו הוא ניצחונו של ויליאם הכובש, דוכס נורמנדי, על האנגלו-סקסונים בקרב הייסטינגס (1066), והפיכת הנורמנים לשליטי אנגליה. הכיבוש הנורמני הביא עמו שינוי דרמטי בשפה: שכבת השלטון והאצולה החדשה דיברה ניב צרפתי-נורמני (Anglo-Norman), ובעקבות זאת הפכה הצרפתית לשפת הממשל, המשפט, האצולה והתרבות הגבוהה באנגליה במשך כ-300 שנה.

בתקופה זו חדרו לאנגלית אלפי מילים מן הצרפתית הנורמנית והצרפתית העתיקה, בתחומים מגוונים: ממונחים משפטיים ומנהליים (court, judge, government, city) ועד מילים בתחום האמנות, האופנה והמטבח (dance, dress, cuisine וכו'). בסך הכל, יותר מ-10,000 מילים צרפתיות הועשר בהן אוצר המילים האנגלי במהלך ימי הביניים. השפעת הלטינית גם היא נמשכה – בעיקר כשפת הכנסייה, המלומדים והמדעים של ימי הביניים, שחלק ממונחיה הסתננו לאנגלית התיכונה. האנגלית של תקופה זו ספגה אפוא אוצר מילים עצום ממקור רומאני (צרפתית ולטינית), מה שהוביל לקיום מילים נרדפות רבות באוצר המילים, זו לצד זו – אחת ממוצא סקסוני (גרמאני) ואחת ממוצא לטיני/צרפתי – עם הבדל דק בסגנון או בניואנס.

כך למשל, באנגלית מודרנית המילה ה"רגילה" לגרעין של דבר מה היא heart (לב) ממקור אנגלו-סקסוני, בעוד המונח הלטיני core (קור, מליבת הפרי) משמש בהקשרים טכניים יותר; או לדוגמה kingly (מלכותי בסגנון של מלך) שמקורה אנגלו-סקסוני, לעומת royal (מלכותי) שמקורה בצרפתית – שתיהן בעלות משמעות דומה אך נימה שונה. בתקופת האנגלית התיכונה השתנה גם הדקדוק באופן משמעותי: מערכת הנטיות התחביריות המורכבת של האנגלית העתיקה החלה להתפשט ולהפוך לפשוטה יותר. צורות רבים ומקרים דקדוקיים הלכו ואבדו, ותפקידיהם בתחביר הוחלפו בעיקר על ידי שימוש רב יותר בסדר מילים קבוע ובמילות יחס.

כך למשל, בעוד שבאנגלית עתיקה וסקסונית סדר המילים היה גמיש ותפקיד הנושא/מושא סומן על ידי סיומות, באנגלית התיכונה התחזקה מבנה המשפט של נושא-פועל-מושא (SVO) כמרכיב עיקרי להבנת המשפט. אוצר המילים העשיר, ריבוי המילים הנרדפות, ואובדן נטיות רבות – כל אלה ניכרים בלשונו של ג'פרי צ'וסר, המשורר האנגלי בן המאה ה-14, שכתב את סיפורי קנטרברי באנגלית תיכונה עשירה שזורה במילים גרמאניות וצרפתיות גם יחד.

לקראת סוף התקופה חלו שני שינויים בלשון שיסללו את הדרך לאנגלית המודרנית המוקדמת: הדפוס והספרות, והתפתחות ההגייה. בשנת 1476 המציא ויליאם קקסטן את מכונת הדפוס האנגלית הראשונה, והחל להדפיס ספרים באנגלית. צעד זה תרם לאחידות הכתיב ולייצוב השפה הכתובה.

באותו זמן בערך התרחש באנגליה תהליך הבלשני המכונה "ההגייה הגדולה" (Great Vowel Shift) – שינוי פונטי נרחב שגרם לתנועות (צלילי הוֹאות) באנגלית להשתנות באופן שיטתי. למשל, הצליל של מילה כמו "bite" נהגה קודם בערך "ביטֶה" (עם תנועת e), ולאחר השיפט הפך ל"בַיְט". שינויי הגייה אלו, שהתרחשו בין המאה ה-14 למאה ה-16, יצרו פער משמעותי בין אופן הכתיבה העתיק של מילים (שלעיתים משקף את ההגייה הישנה) לבין אופן ההגייה החדש שלהם. תופעה זו היא אחד ההסברים לכך שמערכת הכתיב (אורתוגרפיה) באנגלית אינה משקפת באופן עקבי את ההגייה – נושא שנדון בהמשך.

אנגלית מודרנית מוקדמת (Early Modern English) היא השפה מתקופתם של ויליאם שייקספיר (סוף המאה ה-16 וראשית ה-17) ותרגום "תנ"כ המלך ג'יימס" (King James Bible, 1611). בשלב זה, לאחר ההגייה הגדולה, האנגלית כבר דומה בהרבה לזו של ימינו, אך עדיין שומרת על הבדלים דקדוקיים ולקסיקליים מסוימים. אוצר המילים ממשיך לגדול בהתמדה: הרנסאנס האירופי מביא עמו מילים רבות מלטינית ומיוונית בתחומי המדע, האמנות והפילוסופיה. שייקספיר עצמו תרם חידושי מילים וביטויים רבים לשפה. בתקופה זו גם מתחילים מסעותיה של האנגלית אל העולם: התפשטות האימפריה הבריטית מן המאה ה-17 ואילך נושאת את השפה לצפון אמריקה, איי הקריביים, הודו, אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד.

Word english language on blue background and latin letters

במהלך תקופת אנגלית מודרנית מאוחרת (Late Modern English), מהמאה ה-18 ועד ימינו, מתגלה מגמה כפולה: תקנון וחידוש. מצד אחד, במאות ה-18 וה-19 עולה החשיבות של "אנגלית תקנית" – דקדוק רשמי ("הספר הדקדוק של סמואל ג'ונסון", מילון אוקספורד הראשון וכו'), וקיימת שאיפה לייצב את כללי השפה. מצד שני, ההתפשטות הגלובלית והקדמה הטכנולוגית מביאים לגלי חידושי לשון אדירים: המהפכה התעשייתית והמדע המודרני מולידים אלפי מונחים חדשים (לעיתים קרובות תוך שימוש בשורשים יווניים-לטיניים להמצאת מילים כמו telephone מיוונית "טלֶה" = רחוק + "פון" = קול). האימפריה הבריטית ויצירת קשרי מסחר בכל העולם מביאים לשאילת מילים מכל שפה שפוגשת בדרך: מהמילים shampoo ו-jungle שמקורן בסנסקריט והינדי, דרך coffee ו-algebra מערבית, robot מצ'כית, banana מוולופית (מערב אפריקה), ועד kangaroo מאבוריג'ינית אוסטרלית ורבות אחרות.

בסך הכל, אנגלית מודרנית ידועה ביכולת הספיגה המרשימה שלה – היא "שואלת" ומאמצת מילים מכל תרבות ושפה בלי הרבה התנגדות. בלשנים מציינים כי "האנגלית היא שפה שאינה יודעת שובע בנטילת מילים זרות" – למעלה מ-300 שפות שונות תרמו לאוצר המילים האנגלי לאורך ההיסטוריה. במקביל, האנגלית המודרנית פיתחה גם גמישות תחבירית יוצאת דופן: אובדן הנטיות הפורמליות איפשר למילים לתפקד בחופשיות כתפקיד דקדוקי שונה – שם עצם יכול להפוך לפועל ולהיפך, על פי הצורך. לדוגמה, to mail (לשלוח דואר) הפך לפועל משם העצם mail (דואר), to pressure (להפעיל לחץ) נגזר משם העצם pressure (לחץ) וכו'. תופעה זו כמעט שאינה קיימת בשפות אירופיות אחרות, שבהן צורת המילה מקובעת לפי תפקידה.

לקראת המאה ה-20, עם שקיעת האימפריה הבריטית אך עלייתה המטאורית של ארצות הברית כמעצמה עולמית, המשיכה האנגלית להתרחב בהשפעת הכוח הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של דובריה. לאחר מלחמת העולם השנייה, האנגלית כבר התבססה עמוקות כשפת התקשורת הבינלאומית. בתקופה זו אפשר לדבר על אנגלית גלובלית – שפה אחת המקשרת חלקים נרחבים מן העולם. התהליך הגיע עד כדי כך שיש הרואים באנגלית מודרנית סוג חדש של שפה – "שפה-היפר-מרכזית" שעל פיה מסתדר כל מערך השפות העולמי theguardian.com. הפרק הבא יעסוק בהרחבה במעמדה של האנגלית בעולם.

מבנה דקדוקי של האנגלית

הדקדוק של השפה האנגלית המודרנית שונה בתכלית משל אביה הקדום, האנגלית העתיקה, והוא אף מתייחד מנוף השפות האירופיות. האנגלית כיום היא שפה אנליטית במידה רבה – כלומר, משמעות וחיבור בין מילים נקבעים יותר באמצעות סדר מילים, מילות יחס ותוספות פשוטות, ופחות באמצעות שינוי צורני של המילה. זאת בניגוד לשפות סינתטיות עתירות נטיות כמו לטינית, רוסית או ערבית britannica.com. למשל, בעברית או ברוסית צורת המילה משתנה כדי לציין מושא ישיר, ואילו באנגלית אין כמעט שינוי – מסמנים באמצעות מילת יחס או מיקום במשפט.

Young talented female student studying English Grammar while sit in university library

רוב המילים באנגלית אינן מוטות (בלתי משתנות): תואר, תואר הפועל, מילת יחס, חיבור – יופיעו כמעט תמיד באותה צורה (לדוגמה: big – bigger – biggest הוא מקרה נדיר יחסית של שינוי בדרגות השוואה; בדרך כלל אפילו תארים לא משתנים לפי מין או מספר).

יוצאים מכלל זה הם שמות עצם, כינויים ופעלים, שבהם עוד נותרו כמה הטיות: שם עצם מקבל בדרך כלל סיומת -s ברבים (cat → cats) או –'s כדי לסמן שייכות (the cat's tail); כינויי גוף משנים צורה בין נושא למושא (I → me, he → him וכו') וגוף שלישי יחיד בפועל מקבל סיומת -s בהווה פשוט (run → runs).

בהשוואה לשפות אירופיות אחרות, מערכת ההטיות הזו מצומצמת במיוחד. כך לדוגמה, הפועל "to be" (להיות) – המורכב והחריג ביותר באנגלית – מציג 8 נטיות (be, am, is, are, was, were, been, being), בעוד פועל ממוצע באנגלית יש לו רק כ-4-5 צורות שונות. לשם השוואה, בעברית לפועל יש עשרות נטיות (בגופים ובבניינים שונים), ובגרמנית לפועל רגיל יש כ-16 צורות.

סדר המילים באנגלית קבוע למדי ומשמש חלק מרכזי בתחביר. משפט חיווי תקני בנוי כ-נושא–פועל–מושא (Subject-Verb-Object), ודוברי אנגלית נסמכים על סדר זה להבנת מי עושה מה למי. למשל: The cat chased the mouse – "החתול רדף אחרי העכבר" (שינוי סדר המילים ישנה לחלוטין את המשמעות). כיוון שאין סימון אחר לנושא ולמושא (כמו תוויות יחסה), הפרת סדר המילים תיצור בלבול. באנגלית שאלה נוצרת לרוב על ידי היפוך סדר הנושא והפועל או הוספת פועל עזר, למשל: Did the cat chase the mouse? (האם החתול רדף את העכבר?).

גמישות מילולית היא מאפיין דקדוקי נוסף באנגלית: אותה מילה יכולה לתפקד כחלקי דיבר שונים. למשל, כפי שצוין, to email (לשלוח אימייל) נגזר מהשם email; להפך, invite (הזמנה) כשם עצם נוצר מהפועל to invite (להזמין). ניתן גם להשתמש בצירופים שלמים כשמות תואר או שמות עצם – תופעה שאופיינית לאנגלית.

לדוגמה: a two-hour meeting (פגישה של שעתיים, הצירוף משמש כתואר), או משפט כמו The don'ts and don'ts of parenting (ה"עשה ואל תעשה" בהורות – כאן don't המתאר כלל איסור, משמש כשם עצם ברבים). הגמישות הזו מקנה לאנגלית תמצות וחדשנות, אך גם עשויה לבלבל לומדי שפה שאינם רגילים למילים שמשנות קטגוריה בקלות.

איות והגייה (Orthography). אחת הבעיות הידועות באנגלית היא הפער בין הכתיב להגייה. בעקבות שרשרת שינויים היסטוריים (ובהם "השיפט" שתואר לעיל), רבים מאיותי המילים התקבעו עוד לפני שההגייה המודרנית שלהם התגבשה. בנוסף, האנגלית אימצה מלים משפות רבות ושימרה לעיתים קרובות את צורת האיות המקורית ("איות אקזוטי" כפי שמתאר זאת הבלשן דייוויד קריסטל).

התוצאה היא מערכת אורתוגרפית לא-עקבית: למשל, הצירוף "ough" נהגה באופן שונה בכל אחת מן המילים through (תרו, כמו "oo"), though (כו, כמו "o" ארוכה), thought (ת'וט, "או" קצרה), tough (טף, כמו "אַ") וכן הלאה.

דוגמה אחרת: המילה knight (אביר) עוד נכתבת עם K ו-G שאינן נהגות, שריד לאופן בו הגו אותה באנגלית עתיקה (קניכט).

חוסר העקביות הזה מקשה על איות נכון וקריאה נכונה באנגלית, ומהווה אתגר ידוע ללומדים. לאורך השנים נעשו ניסיונות לרפורמה באיות, אך השמרנות התרבותית והמסורת האורתוגרפית גברו עליהם, ובפועל רק הבדלים קטנים נקלטו (כגון הבדלי איות בין אנגלית אמריקאית לבריטית – ראו להלן בוריאציות גיאוגרפיות).

לקסיקון ואוצר מילים

אוצר המילים האנגלי הוא מהעשירים בעולם, אם לא העשיר שבהם. בהיעדר אקדמיה לשונית רשמית, אין ספירה מוחלטת של מילים באנגלית, אך על פי הערכות כולל הלקסיקון האנגלי בין 500,000 למעלה מ-750,000 מילים (תלוי מה נחשב "מילה" – האם הטיות ונגזרות נספרות בנפרד, וכן אם כוללים מונחים מדעיים וטכניים).

לשם השוואה, מילון אוקספורד האנגלי (OED), שמתעד את השפה מאז ראשיתה ועד ימינו, מכיל כ-500 אלף מילים ערכים רשמיים וכ-3.5 מיליון מובאות וציטוטים המאיירים את שימושיהן.

מאפיין בולט של אוצר המילים האנגלי הוא הכפילות והעושר הסינונימי: בשל ריבוי מקורותיה של האנגלית, קיימים בה לעיתים שניים או שלושה מונחים לאותו רעיון – למשל, freedom ו-liberty שניהם "חירות" (הראשון גרמאני, השני לטיני-צרפתי); ghost ו-spirit שניהם "רוח" (האחד גרמני, השני לטיני).

לעיתים נבדלים הסינונימים בסגנון: מילה ממוצא אנגלו-סקסוני תהיה עממית וישירה יותר, בעוד מקבילתה הלטינית תיחשב גבוהה או מופשטת. כך האנגלית מסוגלת לדקויות משמעות: למשל, holy (קדוש, סקסוני) לעומת sacred (מקודש, לטיני) – הבדל בניואנס ספרותי.